החלטה בתיק ת"א 455-08

בפני בקשת התובעת להוספת הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן : - "הראל") כנתבעת נוספת בתיק.

הבקשה

1.         כתב התביעה עוסק  בגניבת רכיבי אלומיניום ממפעל המבקשת (היא התובעת - להלן תקרא " התובעת") בין השנים 2003-2006. הדיון בתביעה מצוי לקראת סיום הצגת ראיות התביעה. בשלב הזה הוגשה הבקשה דנן להוספת הראל כנתבעת נוספת.

התובעת טענה בבקשה כי במהלך הדיון בתביעה נודע לה כי מעשי הגניבה הנטענים החלו עוד בשנת 2002 ולא כפי שסברה תחילה, ולפיכך מבוקש להורות על צירוף הראל אשר ביטחה את התובעת בשנת 2002 והעניקה לה כיסוי ביטוחי למקרה של גניבה.

תגובת המשיבים

2.         המשיבים (להלן יקראו "הנתבעים"), למעט הנתבעת 2, לא התנגדו לבקשה והותירו אותה לשיקול דעת בית המשפט.

3.         הנתבעת  2  התנגדה לבקשה וטענה כי עמדו לרשות התובעת מספר שנים מאז גילתה את דבר הגניבה לכאורה ועד שתבעה את הנתבעים 3-6, שנים בהן יכולה הייתה לברר מי הם מבטחיה.  לראיה, כתב התביעה המקורי הוגש עוד ביום 17.4.08 וכתב התביעה המתוקן הוגש עוד ביום 11.10.09. משלא ביררה המבקשת מי ביטח אותה  בשנת 2002 אין לה להלין אלא על עצמה.

            הנתבעת 2 הוסיפה כי אם תתאפשר הוספת הראל כנתבעת נוספת, הדבר יצריך הגשת כתב תביעה מתוקן, הגשת כתב הגנה על ידי הראל, הגשה מחודשת של כתבי הגנה מתוקנים מצד יתר הנתבעים, ניהול הליכי ביניים, הגשת תצהירים, גילוי מסמכים וכמובן חקירה מחודשת של כל העדים שנחקרו, הוספת עדים ועוד. התיקון יגרום להכבדה ניכרת, ובזבוז זמן יקר לבית המשפט ולצדדים ויטיל על הנתבעת נטל כספי נוסף ומשמעותי.

תגובת הראל

4.         הראל התנגדה לבקשה. לטענתה, התיק נמצא בשלב מתקדם של הוכחות לאחר הגשת ראיות וקרוב לסיום פרשת התביעה, והוספתה בשלב כה מאוחר יפגע ביכולתה להתגונן כראוי. עוד טענה הראל להתיישנות התביעה נגדה, להעדר כיסוי ביטוחי ולהפרת תנאי הפוליסה.

לטענת הראל, על פי תנאי הפוליסה, יש כיסוי ביטוחי רק לאירוע ביטוח שמתגלה בתקופת הביטוח, היינו מיום 1.1.02 עד ליום 30.6.03. מאחר שמקרה הגניבה כביכול התגלה לראשונה רק במהלך שנת 2006, כנטען בכתב התביעה, הרי שאין כיסוי ביטוחי למקרה הנדון. עוד טענה הראל, כי ממילא תביעת התובעת נגדה התיישנה זה מכבר, נוכח הוראות חוק חוזה ביטוח תשמ"א 1981 הקובעות תקופת התיישנות של 3 שנים מיום קרות מקרה הביטוח וכן נוכח הוראות סעיף 10 לפוליסה הקובעת אף היא כי תקופת התיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא 3 שנים מיום גילוי הנזק.

לבסוף טענה הראל כי התובעת הפרה את התנאים המוקדמים לפוליסה בכך שלא מסרה הודעה על הגניבה במועד הקבוע בפוליסה.

תשובת התובעת

5.         התובעת האריכה יתר על המידה בתשובתה לתגובת הראל ואביא רק את עיקרי הדברים.

התובעת טענה כי לבית משפט סמכות לצרף נתבע בכל שלב של הדיון לרבות בשלב ההוכחות ושיקולים דיוניים אינם מהווים את השיקול המכריע בסוגיית צירופו של נתבע להליך. בעניין זה נסמכת התובעת על תקנות 524, 22 א', ו-24 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984.

עוד טענה התובעת כי מקומן של טענות הראל כנגד צירופה כנתבעת נוספת - הן הטענות בנוגע להתיישנות התביעה והן הטענות בנוגע להעדר עילה - מקומן בדיון בתביעה לגופה לאחר הגשת כתב ההגנה.

התובעת הוסיפה וטענה כי אין ספק שצרוף הראל דרוש לבית המשפט על מנת להכריע בשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה, ודי בכך כדי להורות על צירופה כנתבעת. עוד לטענתה, אי צירוף הראל יביא דווקא לסרבול ההליך השיפוטי ולבזבוז זמן שכן הדבר יצריך ניהול תובענות נפרדות בשאלות עובדתיות ומשפטיות זהות.

לגוף העניין טענה התובעת כי נודע לה כי מעשי הגניבה החלו עוד בשנת 2002 רק בשנת 2011 בעת ניהול ההליך דכאן,  ולפיכך קודם לכן לא היה בידיה "כוח התביעה". מכאן שיש להחיל על המקרה את הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958- התיישנות שלא מדעת. עוד לטענתה, מאחר ועצם קיומה של הפוליסה נודע לה רק בשנת 2011, חל האמור בהוראת סעיף 6 לחוק ההתיישנות, לפיה תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו  נולדה עילת התובענה.

לחילופין טענה התובעת כי הגשת התביעה עצרה את מרוץ ההתיישנות. לטענתה, היא ידעה על מעשי הגניבה באוקטובר 2006 והתביעה הוגשה בשנת 2008, וממועד זה נעצר מרוץ ההתיישנות נגד הראל.